פרויקט הגמר של דורית אדרי

הכירו את דורית אדרי,  בוגרת קורסי שזירת פרחים מתחילים ומתקדמים.

לאחרונה סיימה דורית קורס שזירת פרחים מתקדמים והגישה את פרויקט הסיום שלה.

הסיפור של דורית:

"אני דורית, בת 47 ממושב אדירים, הנמצא באזור התענכים ליד עפולה.

נשואה לגבי ואם לשלושה , שני בנים ובת.

הקדשתי את עצמי לאימהות שנים ארוכות ובגיל 35 למדתי לתואר ראשון  בתחום החינוך, בדגש על חינוך מיוחד. כיום אני גננת במשרד החינוך.

אל הפרחים התוודעתי מתוך חיפוש עצמי: תמיד אהבתי ליצור , כדים שצבעתי, פריטים מעץ שאהבתי לקשט ואפילו תכשיטים שהכנתי לעצמי. בשנים האחרונות טיפחתי אוסף של עציצים, שמילאו את ליבי סיפוק וגרמו לי הנאה רבה. מתוך החיבור לצומח, חיפשתי באינטרנט והקורס בקיבוץ נען קסם לי: ללמוד בקבוצה קטנה, במקום פסטורלי, קפה לפני שמתחילים.

הפרויקט:

כבר לאחר קורס מתחילים חשבתי על כל מיני דרכים בהן אוכל להתפתח בקצב שלי בתחום הפרחים. הייתי בונה בראשי תרחישים שונים, ומפתחת אותם לפרטי פרטים. הבעיה הייתה להוציא משהו מהם לפועל, בכל פעם שרציתי הייתי מתאבנת מחרדה ומפחד: אולי לא יאהבו את הסידורים שלי? אולי אף אחד לא ייקנה? אולי אני לא מספיק טובה? והרבה "אולי" שבסוף היו מביאים אותי תמיד לאותו המקום- פשוט לדרוך במקום ולא לעשות כלום. כבר כשחשבתי להירשם לקורס מתקדמים ידעתי מיד שאעסוק בעצמי, בתחושות הקשות של הרצון לפרוץ קדימה, להתנסות, אל מול החששות והפחדים מלהיכשל. בעצם הבנתי שבפרויקט אני אעסוק בעצמי, בתכונות הטובות והפחות טובות שבי.

בחירת החומרים והפרחים:

בחרתי בענף המזכיר לי עץ קטן, הענף הזה הוא אני. ייצבתי אותו בתוך עציץ העטוף בבד יוטה, בד פשוט וגס, המסמל מצב ראשוני, בסיסי שממנו אפשר רק לצמוח. על התחתית של העציץ הדבקתי את פירותיו של מכנף נאה, המזכירים בצורתם ציפורים. ההדבקה שלהם מדגישה את חוסר היכולת לעוף מעלה, כמוני שתקועה למטה כציפור שהדביקו לה את הכנפיים.

בחרתי ברשת לול הדוקרת והפוצעת כדי לייצג את הקושי שלי לפרוץ כל פעם מחדש. הדבקתי עליה פרחים ורודים, כי ורוד הוא צבע אופטימי, האופטימיות שעדיין אני משמרת ומרגישה. הסידור הצהוב שבו שזרתי את הציפורן, בבונג הכפתור, הסולידגו ושפע עלים ירוקים של האקליפטוס, מייצג עבורי את האור, שאני רוצה שייכנס לחיי, כמו גם הרצון לפרוץ החוצה ולהוכיח לעצמי ולאחרים שאני מסוגלת ומספיק טובה. הסידור בצבעי הפסטל לעומתו (השזור מעדעד סגלגל, מליזי ורוד, מטווידה בתכלת ומבבונג כפתור, יחד עם האקליפטוס) מסמל את העדינות שבי, הרגישות אל מול החוש האסתטי שבי, הכנות אל מול הלויאליות לעצמי ולמשפחה שלי. השתמשתי בזכוכית שאותה מסגרתי בחבל עדין וטבעי, כדי להמחיש את השקיפות שלי, אישה אמתית וכנה, טבעית ופשוטה. הסידור הקטנטן בטכניקת החיווט, היוצא מהסידור הגדול, יוצר את הרושם של לצאת החוצה, לצאת מהאזור המוכר והנוח ופשוט להיות אמיצה ולהעז.

השתמשתי במספר טכניקות, טכניקה של שזירה על ספוג, הדבקה, וחיווט.

החוויה שלי בקורס:

כבר בהתחלה הרגשתי מאד בנוח, המקום היה מזמין והבנות היו מקסימות. הייתי מצפה לימי רביעי שיגיעו, וחוזרת הביתה שמחה ומחויכת. היו שיעורים בהם הייתי מתוסכלת, אבל אורית ואתי המדהימות היו יודעות לפרגן ולעודד. בקורס מתקדמים, הרגשתי בעננים, ופשוט נהניתי מכל דקה. הכרתי בנות  מיוחדות, מדהימות ועוצמתיות, והחיבור ביננו התרחש כבר בשיעור הראשון. השיא היה ממש בשיעורים האחרונים, איך כולן עזרו לכולן בעצות, בעידוד או פשוט במילה טובה.

ולך אורית המדהימה, אישה מיוחדת שתמיד רוצה לעזור, שמקרינה החוצה אור וצחוק. אני מודה כל בוקר לקדוש ברוך הוא על הפרחים, ולך אני מודה על שבזכותך הם נכנסו לחיי כפי שנכנסו, עם אהבה, עם איכות שאינה מתפשרת, ועם שפע מטורף של צבעים ומרקמים. תודה לך גם על טיפים ועצות שחלקת אתנו, ועל ידע שלא יסולא מפז. מאחלת לך שתמשיכי לפרוח ולהפיץ את האור שבך בשמחה ובאהבה".