הימים הם כל כך אינטנסיביים
היום שלי מתחיל מוקדם בבוקר והופ מגיע הערב.
לרוב אני מסיימת אותו עם סיפוק אך בשבוע האחרון הרגשתי כי אני זקוקה לזמן של שקט ליצור.
לפני מספר ימים, החלטתי שאני עוצרת הכל ומתמסרת לשזירה.
אני משתיקה את הטלפון ומתמסרת ליצירה.
התחלתי בשזירת זר פרחים במתנה לחברה, שחוגגת יומהולדת.
עיצוב נוסף נשזר לשמח לבבות
ואחד אחרון … בשבילי.
תוך כדי השזירות והיצירה, אני רואה בזווית העין,
עשרות הודעות וואטסאפ קופצות ברצף.
ההגיון אמר: לפתוח ולענות
והלב, הלב ביקש להרפות, כי הרי אין סוף להודעות
ומחר יום חדש.
הלכתי עם הלב והמשכתי ביצירת העיצוב שבתמונה.
סידור פרחים שנשזר עמוק מתוך הלב המשלב חומרים טבעיים בעלי משמעות עבורי, מגוון פרחי קטיף ועציצי סוקולנטים.
סידור שהוא בעצם סיפור
