שבת בבוקר,הבית דממה, כולם ישנים.
אני יושבת בסלון, מתבוננת החוצה אל הפינה האהובה עליי בחצר.
בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מטפחת פינות חמד בחצר. אני קוראת להן, פינות השראה.
עבורי יצירה זה דיי דומה לשיר של הכבש השישה עשר –
"איך שיר נולד כמו תינוק, הוא מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה….."
זוהי מהות היצירה בשבילי, לראות משהו, להתרגש ואז…. זה מתחיל מתחיל עמוק מבפנים, שהופך לי את הבטן, גורם ללב שלי לדפוק בעוצמה ולדמיין, לא להפסיק לדמיין.
הבוקר הזה התחיל מהתבוננות דרך החלון. ואז…. היקינטון הכל כך יפה משתקף מבעד החלון במלוא הדרו ופריחתו.
אני מוצאת את עצמי יושבת פה בסלון, עוד לפני שהספקתי לשתות את קפה הבוקר שלי.
יושבת פה, נושמת לרווחה ומודה על הרגע הזה ועל היכולת לתת לדברים הכל כך פשוטים למלא לי את הלב בשמחה טהורה.
לא מובן מאליו.
ולחשוב שכל זה התחיל מהתבוננות בחלון ופרח היקינטון 🙂
רגע של תודה על היש והרבה אהבה.
תענוג אורית. ההסתכלות שלך על הדברים היפים מעוררת השראה. אוהבת אותך