פרויקט הגמר של לילי אמיר

"חופש לעצמי מעצמי"

הכירו את לילי אמיר,  בוגרת קורסי שזירת פרחים מתחילים ומתקדמים.

לאחרונה סיימה לילי קורס שזירת פרחים מתקדמים והגישה את פרויקט הסיום שלה.

הסיפור של לילי:

 

"שמי לילי ואני אלמנה + ילד.

 

לספר או להעלות בכתב את הסיבה למה אני אלמנה, תמיד קשה לי ומחזיר אותי ליום הארור שבו השתנו חיי מזוגיות וחברות נפלאה לאלמנה.

יום אחד, ברגע אחד, הכל משתנה ואני הפכתי להיות אמא ואבא ולא מבחירה.

אני ובעלי עבדנו במנהל האזרחי וכמו בכל בוקר, יצאנו יחד למחסום ארז להצטרף לשיירה.

אני עברתי לרכב העבודה שלי והוא המשיך בשלו.

בדרכו לעבודה, בשיירה לתוך עזה למנהל האזרחי, החליט מחבל לבצע פיגוע.

הוא גנב אוטובוס של אונרה ובנסיעה מהירה נכנס אל תוך השיירה.

משהו בי לא היה שקט, היתה לי הרגשה מוזרה.

שמעתי במכשיר הקשר, "להרחיק את החצאית, להרחיק את החצאית" (כינוי לבנות במכשיר הקשר).

השיירה נעצרה, בעלי היה ברכב הראשון ואילו אני ברכב החמישי.

התבקשנו לנסוע אחורה, היתה לי הרגשה שמשהו לא תקין.

יצאתי מהרכב כדי לבדוק מהי סיבת העצירה.

ואז ראיתי אותו, ראיתי את בעלי, הרכב מרוסק והוא שוכב על הרצפה מוקף קצינים אשר מבצעים בו הנשמה ומטפלים בו.

מסביב הכל בלאגן והלחץ עצום. אני רצתי לכיוונו, אך לא נתנו לי להתקרב.

אני זוכרת שצעקתי לו, צעקתי שיתנו לי להתקרב אליו. אך קצין עצר אותי. ולפי המבט שהביט בי, ידעתי, הוא לא היה צריך לומר כלום.

המחשבה היחידה שהיתה לי באותו הרגע, הבן שלי תינוק בן שנה, אשר לא יזכה להכיר את אביו.

וזה גם הרגע שבו הפכתי להיות אמא ואבא.

אישה צעירה עם תינוק, נופלת עליי אחריות שלא תכננתי, לקבל אחריות על החיים.

להיות האבא שהוא צריך וגם האמא. לתת לילד שלי את החינוך והחוזק ששום דבר לא יפריע לו לעשות את כל מה שהוא רוצה. ואני תמיד אעמוד לצדו.

תוך כדי הכאב, את לומדת להיות חזקה, את לומדת להכיר את החברים הטובים ואת אלה שלא.

את לומדת להיזהר מנוכלים ולומדת להכיר אנשים טובים בדרך.

היום יש בי גאווה גדולה. גאווה על הילד למופת שגידלתי, על הערכים שהקניתי לו של עזרה לזולת ונתינה מעצמך לחברה. להבין, שתמיד יש מישהו שהוא מסכן יותר ממך.

בני היום קצין ביחידה מובחרת. הוא בחר בקריירה צבאית, כמו אבא שלו.

הוא דומה לו בכל כך הרבה דברים".


החומרים בפרויקט:

 

לעבודת הפרויקט בחרתי בכלי זכוכית שפתוח משני צדדיו, שקוף.

 

הכלי מסמל את המגננה שלי (כלי זכוכית) הדאגה שלי והשמחה (הפרחים) שהענקתי לבן שלי.

 

השקיפות של כלי הזכוכית היא הסימבול לרצון שלי להיות שקופה. לשתף ולספר בדברים שעוברים עלי, שהיו סגורים עד היום.

 

הצדדים הפתוחים של הכלי מאפשרים לי לצאת לחופשי והפרחים יוצאים מתוך המסגרת.

 


הצבעים שבחרתי:

הצבעים שבחרתי – כתום, צהוב, אדום, ירוק, חום ולבן

צבעים המסמלים עבורי – שמחה, חופש, חוזק, אהבה, טוהר ואת האבלות שמלווה אותי כל החיים ולא נתתי לה לשבור אותי.

אני תמיד מסתכלת על הצד החיובי, שמחה וחזקה.

בין כל הדברים שאני עוסקת בהם ואוהבת – איפור ועיצוב שיער. הבנתי, שההתעסקות עם פרחים נותנת לי רוגע והתנתקות לרגע מהיום יום.

חופש לעצמי, אני לא רוצה אחריות, אני לא רוצה יותר להתחשב ברגשות של אחרים.

אני רוצה להיות עצמי לעצמי.


החוויה שלי לילי בקורסי שזירת הפרחים בביה"ס:


"אורית היקרה, כאחת שאוהבת ללכת לסדנאות /קורסים למיניהם- צילום, איפור, תסרוקות, רייקי,

 ציור שהופסק (המורה מעצבן ברמות חה חה).
הבנתי שהקשר עם המורה או המדריך הוא שקובע את הכיף בהמשך הקורס.
איתך, מהשיחה הראשונה בטלפון ,ידעתי שזה המקום הנכון בשבילי ללמוד שזירת פרחים .
את רגישה, מבינה, אוהדת, מפרגנת, אוזנת קשבת, סובלנית ומצחיקה. 
מעבירה אלינו את האהבה הגדולה והידע שלך לפרחים שאי אפשר שלא להיסחף אחריך. 
נהנתי מכל רגע וכל שבוע הייתי מצפה ליום שלישי להיפגש איתך ועם הבנות המקסימות. 
ממליצה לכל אחת שרק חושבת ללכת ללמוד, עליך ועל המקום הקסום שלך בקיבוץ נען.
מאחלת לך ולכל מי שתגיע אליך הצלחה והנאה מרובה.
באהבה גדולה מסיימת קורס שזירת פרחים מתקדמים ומחכה להמשך. אם זה בסדנאות או קורס יותר ממתקדמים" 

צילום: הדר הרנס

ובנימה אישית:
לילי יקרה, ריגשת אותי עד עמקי נשמתי עם הסיפור שלך ועם הביצוע הכל כך מרגש ויפה של הסיפור שלך.

החומרים שבחרת להשתמש, עם הסימבוליות שלהם לבטא את שיש לך והשזירה עצמה. מקסים ומרגש כאחד.
כאחת שהיתה בתוך השכול ושזרה מתוך כאב ונגעה בשמחה, מזדהה עם כל מילה שלך. מחבקת ואוהבת אותך ושמחה שזכית לממש את רגשותייך דרך הפרחים המופלאים.

את אישה מיוחדת, חזקה ועוצמתית וכולי הערכה אליך. הן על מי שאת והן על הפרויקט המופלא ששזרת בנושא כל כך מרגש ומלא בעוצמה.

מאחלת לך המשך חיים טובים ושתמצאי חופש לעצמך עם עצמך. כי אין כמוך, אישה כל כך מיוחדת.

ואוהבת ומעריכה מאוד.

שלך,
אורית

5 תגובות

  1. חני אגא הגב

    לילי יקרה,
    אני נרגשת עד דמעות לקרא את סיפור חייך האכזרי כל כך!
    מרגש ביותר ועוצמתי מאד עם אור בקצה מנהרת השכול.
    מדהים שלקחת על עצמך בנחישות את תפקיד ההורות הכפולה, המורכב והקשה כל כך. ועשית דרך ארוכה עד הלום.
    את כל היופי והעוצמה המתפרצת רואים בשזירה הקסומה שלך.
    מאחלת לך חיים טובים⚘⚘⚘

  2. לירז אטיאס הגב

    וואייייי כמה מרגש.. עם דמעות בעיניים מאחלת לך שתמיד תהי חזקה ושקופה ותתני לסובבים אותך
    להקיף אותך באהבה????

  3. יעל אזולאי הגב

    לילי היקרה, כל כך מרגשת, את אישה חזקה ומדהימה, היה כייף להיות בחברתך, את מקצועית, אישה עדינה, עם הרבה אהבה ונתינה, הרבה יצירתיות, במקצועות שונות, אני מאחלת לך רק אושר בריאות, ונחת מבנך היקר, והצלחה בהמשך, מקווה שנמשיך להפגש אצל אורית המדהימה לסדנאות מתקדמות. פשוט לא ניתן להשתחרר מאורית.

  4. צ'ופה הגב

    איזה אישה מדהימה!!ריגשת כל כך.איזה עוצמה ואיזה תעצומות נפש יש בך.הצלחת להעביר בי צמרמורת ודמעות והצלחת להעביר בי את מנ שהראית בפרויקט הגמר.מאחלת לך ולבנך רק טוב והצלחה !שתמשיכי להינות מעולם הפרחים המופלא שיש.ולך אורית…נגמרו הצילים.שאפו!!!

  5. רווה אבני הגב

    לילי יקרה… את מרגשת בעוצמה שלך. בדרך בה ביטאת את עצמך בפרוייקט הקסום שלך ובמילותייך. מאחלת לך אור ואהבה ומאושרת בשבילך שבחרת באורית להראות לך וללמדך את עולם הפרחים המדהים והמרפא. לא יכלת לבחור טוב יותר. ולא בכדי נכנסתן אחת לחיי השניה. ואני… מסתכלת עליה ועליך בהערצה ובעיניים דומעות.

השארת תגובה