פרויקט הגמר של יוליה קרטס

הכירו את יוליה קרטס,  בוגרת קורסי שזירת פרחים מתחילים ומתקדמים.

לאחרונה סיימה יוליה קורס שזירת פרחים מתקדמים והגישה את פרויקט הסיום שלה.

הסיפור של יוליה:

"שמי יוליה, בת 33,  נשואה לנעם.
נחשפתי לעולם הפרחים בתקופה שנעם היה אחרי ניתוח, שהשיקום שלו היה מאוד ארוך וקשה, מה שהצריך ממני להיות איתו כל הזמן. הכל נעשה באהבה גדולה.

אחרי תקופה ארוכה ששנינו היינו בבית, החלטתי שהגיע הזמן למצוא משהו לעצמי – משהו לנפש. וכך נחפשתי לעולם הפרחים. שאני לא יודעת איך לא הייתי ערה אליו לפני כן.

עוד מתחילת קורס שזירת פרחים מתחילים אצל אורית, ידעתי שאעשה את קורס שזירת פרחים מתקדמים וידעתי מה יהיה הנושא שלי לפרויקט הסיום. 

בעלי  נעם, עבר לפני 9 שנים תאונת אופנוע.
בתאונה הוא שבר את עצם הירך, אחת העצמות הכי חזקות בגוף האדם.
במשך כל השנים מאז הוא בעצם מתמודד עם הפציעה וזאת משום שהעצם לא הצליחה להגיע למצב של איחוי מלא.
לאורך השנים נעם עבר כ- 14 ניתוחים. היה במצב של אשפוזים ארוכים, שיקום, הליכה עם קביים, כסא גלגגלים, הכל בעצם. 
הוא חי בחוסר וודאות לגבי עתידו, ועתיד הרגל. 

את נעם הכרתי לפני חמש שנים,  כלומר, כשהכרנו, הוא כבר היה לאחר התאונה, הפציעה של נעם הינה חלק אינטגרלי מחיינו והזוגיות שלנו מהרגע הראשון. 

את הניתוח האחרון נעם עבר לפני שלוש וחצי שנים ומאז הוא במגמת שיפור.

בפרויקט הסיום שלי, חשוב היה לי להראות כי למרות הקושי, הכאב והרבה חוסר וודאות, יש עדיין נקודות של אור ותקווה (ואיך לא אם להראות זאת באמצעות פרחים שהם עולם ומלואו).

על הפרויקט:

את פרויקט הסיום שלי בחרתי בעצם לחלק לשני חלקים, האחד זה הפציעה של נעם והחלק השני הוא השיקום שלו.

בחרתי בבסיס שהינו גזע עץ של זית בשל תכונות העץ.
עץ הזית הוא מאוד עתיק, מאוד חזק, יש לו נוכחות, אך מצד שני, הוא אינו מושלם ,יש בו סדקים, חריצים ועוד….

וכל אלו מסמלים את נעם שלי – גבר חזק (גם פיזית וגם בנוכחות שלו) שצריך להתמודד עם משבר קשה, מצב של עליות וירידות.

הגזע עץ לא יציב. על מנת לייצב אותו, השתמשתי בפלטה ומסמר מתכת שהיו בתוך הרגל של נעם. 

כמו שהן עזרו ושימשו לייצוב השבר, ככה הן גם תומכות בגזע עץ ומונועות ממנו לקרוס. 

מימוש "הפציעה" – נמצא בחלק התחתון של הגזע כדימוי להלך רוח של נעם , מקום נמוך, חוסר אמונה , מוטיבציה, והרבה שאלות "מדוע זה קרה?".
בחלק זה השתמשתי בקקטוסים קוצניים, בסליקס – ערבה מסולסלת יבשה ומוס יבש.
כל אלו מסמלים עבורי קושי, מצוקה וכאב.

אך למרות הכל, כן חשוב לראות את נקודת האור, קטנה ככל שהיא תהיה, על מנת כן להחזיק מעמד ולהמשיך הלאה.
את נקודת האור בחרתי להמחיש באמצעות טוידה לבנה. 

החלק העליון של הפרוייקט "השיקום" – מקום מרומם יותר, מקום עם תקווה, ראייה חיובית של העתיד.
את חלק השיקום, בחרתי לבטא באמצעות-
פרחי סחלב בצבעי לבן וירוק.
פרח הסחלב מסמל עבורי תקווה, טוהר, עתיד, התחדשות. 
טרכליום ירוק מסמל אביב, פריחה, התחלה חדשה.
טוידה לבנה, מוטיב חוזר מה"פציעה", על מנת להמחיש את נקודת האור, את העתיד , את הכוח שנדרש על מנת לשמור על אופטימיות. 
גומפרנה בצבע ורוד שמסמלת עבורי אושר, שמחה, ואופטימיות.

החוויה של יוליה בקורסי שזירת הפרחים בביה"ס:
"את אורית, מצאתי במקרה בדפי האינטרנט.
התחלתי לעקוב אחריה, לראות את העיצובים שלה , את העבודות, את העשייה, לקרוא את הבלוג, ופשוט נשבתי בקסמה. 
הכל התחיל מסדנא חד פעמית שהגעתי אליה. ומשם המשיך לנקודה הנוכחית.
גם קורס שזירת פרחים מתחילים וגם המתקדמים כל אחד "תפס אותי" בנקודות שונות בחיי והשגרה השבועית של הקורס התאימה לי כמו כפפה ליד. 
אורית יודעת לקרוא אותך כמו ספר פתוח. ולא אחת קיבלתי טלפון אחרי השיעור בשאלה "מה קרה?"
בלי מילים יודעת לזהות אותך, לראות את מי שאת.
שכל זה אפילו לא מתקרב למקצועיות של אורית.
הידע, הפתיחות, הנסיון, הכוח להעיז לדברים חדשים, הכנות והפתיחות מול כולנו. 
השילוב של כל הדברים האלה, הם אלו שעושים את אורית והקורסים שלה לכל כך מעשירים ומיוחדים. 
כל תלמיד/ה משאיר/ה חותם אצל אורית ואורית משאירה חותם אצלו/ה. 
כמו שנעם אמר לי באיזו הזדמנות "תלכי לסדנא אצל אורית, את רק תראי אותה והכל ישתפר לטובה".
אני רוצה להודות לך, על מי שאת. האדם הנפלא שזיכיתי להכיר. 
על הכוח שאת נותנת, החיבוק האמיתי שלך , הידע המקצועי, הזמינות שלך לכל שאלה ולכל בקשה. דברים לא קורים סתם בחיים ואנשים לא נקלעים לחיינו סתם. 
תודה רבה על הכל ! באמת שאין מספיק מילים כדי לתאר את החוויה המשותפת המדהימה איתך ואת העשייה".