פרויקט הגמר של איילת יונגלסון רינת

הכירו את איילת יונגלסון רינת,  בוגרת קורסי שזירת פרחים מתחילים ומתקדמים.

לאחרונה סיימה איילת קורס שזירת פרחים מתקדמים והגישה את פרויקט הסיום שלה.

הסיפור של איילת:
"פרויקט הגמר שלי מספר את סיפורו של סבי, אביגדור הירשפלד בן ה- 89.
את סיפור ילדותו בכפר ההונגרי פורצ'למה ואת נעוריו שנגדעו באכזריות, בחג הפסח 1944, בעת גורשו הוא ומשפחתו ויתר יהודי הכפר, ונגררו לגטו ומשם למחנה ההשמדה אושוויץ.
סבי, שהיה אז נער צעיר, היה היחידי מכל משפחתו ובין הבודדים מיהודי הכפר, ששרדו את זוועות השואה ונותרו בחיים. בני משפחתו נרצחו בתאי הגזים באושוויץ ובמחנות עבודה.

מילים שסבי כתב מתוך זיכרונותיו מיום הגירוש:

ענן אבק
"מרחוק ראיתי את צמרות האגס
מחצר סבא גוסטאב
מנפנפות לי לשלום.
קן החסידות על גג הרפת היה ריק עדין.
הן עוד לא שבו מהארצות החמות.
בכיתי בקול ושתי עיני היו רטובות מדמעות.
התאבלתי על ארנבותיי המסכנות.
מי יקטוף להן עלי שיטים צעירים?
מי יתן להם מחר לשתות מים?
מי יתן לי כנפי חסידות,
והייתי עף איתן לארצות רחוקות,
מהן לא מגרשים משפחות יהודיות.
עץ המישמש בחצר משפחת קפטש בפריחה מלאה.
אחרים יטפסו על ענפיו לקטוף פירותיו השנה.
עוד רגע קט ונגיע לקצה הכפר,
הכל נגמר, הכל מאחורינו.
מכל ילדותי נשאר רק ענן אבק שמיתמר מהשיירה".

במהלך תכנון פרויקט הגמר, סבי לקח אותי, נכדתו הגדולה ואת חמשת נכדיו הנוספים למסע שורשים בכפר הולדתו פורצ'למה בהונגריה.
את המחזות שראיתי שם ואת הזכרונות ששמעתי שם מפיו, שזרתי בפרוייקט שלפניכם.

על הפרויקט:
בפרוייקט שלי שזרתי קן חסידות, קן משפחתי, בית.
את הקן שסבי בנה עם הגיעו ארצה, אחרי המלחמה, עם סבתי צילה ז"ל וגוזלים בקן: 3 ילדים, 6 נכדים, עשרה נינים. קן שמיצג את השושלת המשפחתית ושוזר בעצב, בתקווה ובגאווה, ישן וחדש. זיכרונות ועתיד. את המתים ואת החיים.

את בסיס הקן בניתי מבסיס ענפים וסאליקס, אליהם חיברתי איצטרובלים שיחד יוצרים את מבנה הקן. את ההשראה שאבתי מהזרים היבשים שנהוג לשזור בהונגריה ולתלות על קירות זיכרון.

יצרתי ענף מנחושת ובו 12 עלי נחושת, לזכרם של 12 בני משפחתו של סבי שנרצחו בשואה:
סבא גוסטאב, שתי הסבתות- חנה וחנה, אמו רחל, אביו נפתלי ושבעת אחיו- שרי, יואל, מנשה, לילי, חוה, שמואל ובלומה. לצד עלי הנחושת שזרתי ענף של סחלב דנדורביום אמה ירוק-צהוב עשיר ומלא בפרחים אציליים ומלאי חיים, המייצג את המשפחה שסבי וסבתי יצרו. מאחורי שני הענפים הללו נשפך מסך של טילנדסיה – צמח אוויר שאינו זקוק כמעט למים ואדמה, צמח שורד – ממש כמו סבא.

בתוך הקן שזרתי סיפורים, זכרונות ומחשבות על ימים נוראים לצד ימים מאושרים- השתמשתי בקוצים- אירינגיום ופרחים ופירות יבשים, לצד פרחי שדה, פרחים בעלי נוכחות, צבעוניות ואווירה של כפר, שדות ומרחבים, עצב ויופי הבריאה: כותנה, חרציות שדה סגולות, נץ חלב, אלסטרומריה צהבהבה, בבונג כפתור לבן, קלמטיס סגלגל וסינדרלה מהאגדות.

בנימה אישית:
כשנסעתי לטיול שורשים עם סבי, ראיתי לראשונה קן של חסידות עם גוזלים והתרגשתי כמו שמעולם לא התרגשתי. זו היתה ההשראה שלי בתהליך העבודה, ידעתי שאצור קן. קראתי לפרוייקט "מי יתן לי כנפי חסידות" ציטוט מתוך השיר שכתב סבי. תהליך העבודה היה מרגש מאוד עבורי וגם עבור סבי ומשפחתי שהיו שותפים לו.

החוויה של איילת בקורסי שזירת הפרחים בביה"ס:
"אני רוצה להודות לאשה, למורה ולמקור ההשראה האין סופי, אורית הרץ שפתחה בפני את העולם המדהים של עיצוב הפרחים, במקצועיות ובכשרון רב לימדה אותי את רזי המקצוע ונתנה בידי כלים מקצועיים אך לא רק.
אורית יקרה, בזכותך למדתי כי השמיים הם הגבול ואני בדרכי להגשים חלום שכלל לא ידעתי שקיים בתוכי.
מודה לך על הליווי, הפירגון והאמונה בי ועל הקבוצה המופלאה של תלמידות/י בית הספר, שבניצוחך מעניקות ומקבלות עזרה וכח זו לזו."