לאחרונה סיימה אילת קורס שזירת פרחים מתקדמים והגישה את פרויקט הסיום שלה.
מי אני?
"שמי אילת אליהו, בת 38 נשואה ואמא ל- 5 ילדים אהובים. נשואה למשה, חקלאי.
החיבור הזה עם הטבע הוא חלק משמעותי בחיינו.
על הפרויקט – נושא וקונספט
הנושא שבחרתי הוא המסלול המדויק שלי בעולם -הדרך של חיפוש המקום בבחינות רבות.
מקום לרצונות, לתת ביטוי, מקום לחלומות, לקבל באמת את החלקים הפחות "פוטוגנים".
מקום גם בהיבט של רחם ובית, בית פיזי ובית שזה כל מה שיש בתוך הקירות.
מקום לזוגיות לאימהות לרכות לקבלה והכלה- לתת לכל אחד את המקום שלו בנחת.
יש גם געגוע לבית שתמיד אהבנו, מקום שהיה ילדות ותמימות ובלעדיו יש תחושה של עקרות. חסר שורש. בחרתי לסמל אותו בצדף קטנטן.
הסבר על בחירת צבעים, פרחים, צורות וחומרים
בזלת-
בחרתי ליצור אבן בזלת מקצף בנייה. הבזלת עשויה מלבה רותחת מעומק האדמה. אש נוזלית שהתקשתה.
אש ומים זה שילוב לא אפשרי במציאות ובבזלת הוא מתקיים במלוא הדרו.
בתוכה שתלתי סוקולנטים מחווטים. הסוקולנטים לא צריכים הרבה מים, הם מתאימים לאקלים המדברי, נוף חיי, והם יפיפיים בעיני כל אחד בדרכו שלו. הם מתמזגים באבן בטבעיות מופלאה. הירוק מסמל בשבילי את החיבור לטבע, הרוגע והצמיחה.
ביניהם הכנסתי מבחנות עם מים ובתוכן פרחים בצבעוניות עדינה כמו שהכתיבה האבן וורדים כמעט לבנים. לורד יש קוצים אך הפרח רומנטי ורך. סמל של טהרה. כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות.
פרחי השעווה הם נקודות של יופי צרוף.
נץ החלב שדווקא הנקודה השחורה במרכזו התחברה לי לבזלת. קיבל מקום מרכזי.
הסחלב הוא סוג של מלך, בצבע ורדרד עדין. כולו אומר כבוד. מתחבר לי לאצילות ודורש את התנאים המיוחדים שלו כדי לפרוח.
הפצמ"ר החלוד הוא חלק ממציאות חיינו בעוטף. הברזל הוא חומר נוקשה וקר והפצמ"ר היפך השלום ודווקא בו רציתי לשזור בירוק, לבן ומעט ורדרד בהתכתבות מלאה עם הפרחים בבזלת. במקום אבק שריפה הוא מכיל זרעים של צמיחה והמשכיות מתוך אמונה שאפשר גם אחרת
האמרנטוס הלבן יוצא מהמרכז ולצידו נץ חלב והירק נשפך כמו שפריץ של בושם מפיץ טוב סביבו.
הספארי הפראי, שהתאהבתי בו מהשיעור השני במתחילים…, ההתלבטות אם הוא עלה או פרח מיוחדת כל כך. הצבעוניות שלו הפכה אותו להיות פרח עיקרי שלי ומתחברת לאדמה שהיא הבסיס שלנו. תמיד יש אדמה. בכל מצב גם כשנדמה שפעורה שם מתחת תהום- אפשר להרפות ולתת לעצמינו ליפול כי זה חלק מלגדול.(מילים של רוחמה בן יוסף. חברה. זמרת)
הירק הנשפך מזכיר לי תמיד בגד שמכסה ביופיו ודיוקו.
זכיתי שהחיים שלי לצד בן זוג עובד אדמה- מחוברים להקשבה פנימה גם כשזה לא מתאים למוסכמות או מה שמקובל. זוכים להתלהב מהטבע מתהליכיות של צמיחת השדות, ללוות את הנביטה ובסוף לאסוף ולקטוף ולהודות על כל הטוב הזה שיש פה.
השיר חומות חימר נוגע בי מאוד בהקשר הזה ומתוכו נולד הרעיון של פיסות חימר שגם הן אדמה, שתלויות על חבל כביסה, חבל שנוצר מקוצים של בניית הבית במושב. לצידו קוצי האקציה שייבשתי.
תלוי שם זר לימוניום מזכרת משיעור יצירתי שאהבתי במיוחד בשיעור עיצוב בענפי סאליקס.
על החימר הטבעתי דוגמא של פרחים ממפית תחרה כזאת "של פעם" בשביל לתת להם רובד אוורירי ולחבר לפרחים.
על הקונסטרוקציה הזאת הנחתי ענף איצטרובלים שהוא חותמת של טבעיות עבורי.
תוך כדי יצירת האבן ראיתי שמתבקש לסמן עליה סימון שבילים ובחרתי בסימון הכחול. כחול של ים ושמיים של אופק ותקווה, מבקשת לראות את היופי והטוב שבדרך בכל צעד ובכל מקום.
החוויה שלי בקורס:
ומכאן בלב גולש בתודה לאורית הרץ שביה"ס שלה הוא במה בשבילי והזדמנות ליצור ולהעמיק את הכלי שאני, ככה נקי, כמו נביעה צלולה ועמוקה.
כל מפגש היה אור שבועי של חוויית יצירה מקצועית ומלאת כלים ידע והשראה
אבל בעיקר והכי- לב פועם.
ובמיוחד בתקופה כזאת של קורונה מתנערים מהמיותר ובוחרים מחדש בטוב.
ובעיקר – היית לי לעוגן אורית אהובה. לימדת אותי פלייליסט טוב מהו…
אבל בעיקר לימדת אותי להתאהב בחיים על כל גווניהם כל יום מחדש
תודה על האור שאת!
אילת אליהו".
