סיפורי פרחים – כשהרגשות והאספנות שלי נפגשים נוצר תכשיט בוטני בוטני פראי ומלא ברגש

מאז ומעולם הייתי עם דמיון מפותח.

עכשיו תוסיפו לדמיון המפותח הזה את יכולת האספנות שלי ונוצרה פה חגיגה אחת שלמה.

עוד כילדה הייתי מתבוננת בעצים ורואה דמויות, מתבוננת בדברים הפשוטים הנמצאים מסביבנו והדמיון שלי היה מפליג למחוזות רחוקים.

לעיתים, כילדה, הרגשתי מבוכה שהסובבים אותי לא רואים את אשר אני רואה ולא מבינים על מה אני מדברת.

פתאום אותו דבר פשוט שהיה למולי הפך להיות עולם ומלואו וכל זאת דרך ההתבוננות בשילוב דמיון.

עם השנים, הפכתי להיות אספנית – אספנית של דברים שמצאתי על הדרך שלאחר זה היה זבל ולי אוצר.

אספנות בעיקר מן הטבע. 

כל איצטרובל, עלה, אבן, ענף עץ הם אוצר עבורי.

בתקופת הקורונה הסתובבתי הרבה בקיבוץ שלנו, חיבור לטבע על כל עוצמותיו.

בטיולים שלי, ממש כמו שהייתי ילדה, ראיתי פוטנציאל בהרבה חומרי גלם- אוצרות שהיו שרועים על הקרקע.

באחד מטיוליי הבוקר שלי, ראיתי ענפי סוקולטים שהפרחים עליהם התייבשו והם נותרו כענפים יבשים שנזרקו.

כשראיתי אותם על הקרקע, לא יכולתי להמשיך ללכת מבלי לאסוף אותם.

משהו בתנועת הענפים היבשים, בזרימה, בהרמוניה וביופיים עוצר הנשימה, גרם לי להתכופף, להרים אותם
ולהתחיל לדמיין איך אני הופכת את הענפים הללו מחומר גלם יבש שהפסיק להניב פרחים,
לחומר גלם שאמנם סיים את פריחתו אך זה לא גורע מיופיו וזה הזמן שלו להיות במלוא הדרו עם יכולתיו הנוכחיים אך בתפקיד אחר.

מבוגר יותר, יבש יותר אך עוצמתי לא פחות.

חזרתי עם הענפים הביתה ולא יכולתי לעזוב אותם.

וכשההשראה הגיעה, פתחתי את מחברת הסקיצות שלי ופשוט שירבטתי רעיון מלא בעומק ורגש על איך הוא הולך לשמש אותי בעיצוב הבא שלי.

לאחר השירבוט, עברתי למלאכת היצירה.

שזרתי את עצמי, שזרתי את הרגשות שלי ונתתי לאותם ענפים חיים אחרים.

על השילוב בין היבש, שחדל להניב פירות, אך מלא בעוצמה עם הטרי הזקוק למים, אל מול צמחי האוויר.

כמו בחיים, אל תשליכני לעת זיקנה.

הצעיר אל מול המבוגר, הטרי אל מול היבש, צמח האדמה אל מול האוויר – הכל משתלב להרמוניה מושלמת

וכל מה שעלינו לעשות זה להתבונן, לראות, לקבל וליצור, ליצור את המציאות שאנו רוצים.

לא פעם יוצא לי לחשוב כמה ברת מזל אני שאני יכולה להביע את הרגשות שלי דרך עולם הפרחים המופלא.

תוך כדי כתיבה שיצאה מהבטן, אני מבינה שוב, כמה עוצמה יש בלשזור את הרגשות שלנו דרך הפרחים ולאחר מכן, להעלות את זה על הכתב.

ועכשיו כשאני חושבת על זה, תמיד אהבתי פרחים וכתיבה וכשזה משתלב יחד להרמוניה כזו, אני מתמלאת באושר.

מודה על היכולות ועל הזכות.

שלכם,

אורית