פרויקט הגמר של הדר שפירא

הכירו את הדר שפירא,  בוגרת קורסי שזירת פרחים מתחילים ומתקדמים.

לאחרונה סיימה הדר קורס שזירת פרחים מתקדמים והגישה את פרויקט הסיום שלה.

הסיפור של הדר:

"בפרויקט הגמר שלי בחרתי לעסוק בסיטואציה שיכולה לפגוש רבים מאתנו כל אחד בנק' מפנה שונה בחייו בין אם בזוגיות, בתא המשפחתי, בעבודה ועוד..

אני מדברת על אותה סיטואציה שגורמת לנו להרגיש שהבסיס היציב והבטוח שלנו מתערער, שהאדמה נשמטת לנו מתחת לרגליים.
ככה! ללא הודעה מוקדמת ובלי הכנה מראש. 

הנושא הזה מאוד נוגע לליבי כי הוא פגש אותי במספר נקודות בחיי, הוא השפיע עליי רבות ועיצב אותי למי שאני היום.

נדרשתי לא פעם להסתגל למציאות חדשה, בין אם רציתי ובין אם לאו, להתמודד עם הקושי, להתעלות וליצור הזדמנויות חדשות.

 נולדתי וגדלתי בישוב קהילתי בצפון רצועת עזה בשם "אלי סיני" והוא היה כל עולמי.
מקום שעד היום קשה לי לתאר במילים, מעין שילוב של משפחה אחת גדולה, חופש, ים ותמימות..  שם הוריי חינכו וגידלו אותי ואת אחיי ושם גרו כל חבריי.
כחלק מתכנית ההתנתקות, הוחלט לפנות את אותו ישוב, לאחר שנים שבהם בנינו וטיפחנו את המקום הוא הוחרב ונהרס.

התחושה הייתה של עקירה- מהאדמה, הבית, החברים והזיכרונות.     

על הפרויקט-
הפרויקט שלי נתלה באוויר במטרה להעמיק את תחושת הבלבול, חוסר הודאות והעובדה שהבסיס אינו קיים עוד עבורי. 
בחלק התחתון של הפרויקט בחרתי להשתמש בשורשים עקורים – שמסמלים את תחושת העקירה מהאדמה, מהבית, מהמקום היציב והבטוח.
אל השורשים העקורים מתחברת מעין מסגרת- שהיא הרבה יותר סימטרית, מאורגנת ומסודרת שמטרתה להמחיש את הניסיון שלי לצאת מאותו מצב של בלבול וחוסר וודאות להתעשת על תחושותיי ולבנות מחדש את חיי.
על גבי המסגרת חיברתי שברי עץ בצורה מאורגנת שמזכירה קצת פאזל. שברי העץ סימנו את הניסיון לאסוף את כל השברים / רסיסים לכדי משהו יציב ומלוכד והייתה להם משמעות נוספת הם נורא הזכירו לי מראה של אדמה חרוכה וסדוקה.
בתוך המסגרת חיברתי רשת לולים היא היוותה את הרצון ליצור לעצמי רשת בטחון – מציאות, מקום מגורים וסביבה חדשה.
בתחתית  הפרויקט, על השורשים העקורים חיברתי סוקולנטים שהם יפיפיים אך מרקמם יחסית נוקשה וקוצני במטרה להעביר את תחושת הביניים שחשתי, הקושי להשאיר את העבר מאחור ולהיפתח לסיטואציה חדשה.
בתוך המסגרת על רשת הביטחון החדשה שלי יצרתי שביל של פרחים מלמטה למעלה בכל גווני הקשת במטרה לסמל את "שביל הפריחה", ראיה קדימה אל האופק, רצון להתמודד ולהתעלות על הקושי והכאב להתפתח, להסתכל למציאות בעיניים במבט חיובי ואופטימי וליצור הזדמנויות חדשות.
היה מאוד חשוב לי להדגיש את הדיסוננס בין החלק של החורבן שהוא מת, שבור, עקור ואפילו שרוף מעט לבין הצבעוניות העזה של הפרחים הצהוב, תכלת, ורוד פוקסיה, ירוק.. שכל אחד מהם מסמל מעט ממני ומשדר שמחה ואופטימיות שתמיד אפיינו אותי.   

החוויה של הדר בקורסי שזירת הפרחים בביה"ס:

תודה לך אורית היקרה ולכל סגל בית הספר
(חני, אתי המדהימות ולכל מי שעומד מאחורי הקלעים) על חוויה קסומה של פעם בחיים, חוויה כל כך עוצמתית שפתחה בפניי עולם שלם ומדהים!
בכל שבוע הגעתי מחדש בשקיקה ובצימאון גדול לספוג את התכנים, הטכניקות וצבעוניות הפרחים שריגשו כל פעם מחדש.
תודה ענקית על הליווי הצמוד, היחס האישי, המקצועיות שלך, על הכלים והבסיס היציב שנתת לי שמשרתים אותי היום מאוד ומעניקים לי תחושת ידע ובטחון בעולם שזירת הפרחים והאירועים. לא סתם קוראים לך אורית הכנסת אור גדול לחיי ועזרת לי למצוא משהו שחיפשתי המון זמן – את עצמי.
תודה על הכל אוהבת בכל ליבי".