פרויקט הגמר של אילנית גניס

הכירו את אילנית גניס,  בוגרת קורסי שזירת פרחים מתחילים ומתקדמים.

לאחרונה סיימה אילנית קורס שזירת פרחים מתקדמים והגישה את פרויקט הסיום שלה. 

הסיפור של אילנית:
"רקע: בתחילת משחק החיים, הקלפים שחולקו לי לא היו משהו….
על פניו, נראה כי הכל נוצץ ומושלם,
אבל כידוע, לא כל הנוצץ זהב.
את כללי המשחק הייתי צריכה ללמוד לבד , המדריך לא היה קריא מבחינתי.
הייתי צריכה להפסיד הרבה ולנצח מדי פעם כדי להבין את כללי המשחק.
עד היום אני עדיין בודקת כל העת, אם אני עדיין שחקנית חזקה מספיק במשחק החיים.

הפרויקט:  ניסיתי להמחיש את הכלוב הרגשי בו הייתי שבויה …על הניסיון לפרוץ אותו ולצאת לעולם הגדול והפחות מגביל ומקשה.

במהלך התהליך נתקלתי בסיפור הנ"ל שמאוד התחבר לתחושותיי…

כתב: חורחה בוקאי , סופר ארגנטינאי.
כשהייתי קטן, אהבתי מאוד את הקרקס.
במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי את הפיל.
במשך ההופעה הציג היצור הענקי הזה  את כישוריו.
בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה.
היתד לא הייתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.
למרות השרשרת הכבדה והחזקה
היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי,
יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח.
התעלומה הייתה ברורה וגלויה לעין:
מה מחזיק אותו שמה?
כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים,
שלשאלתי ענו, כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף.
שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, אז למה צריך בכלל לקשור אותו?
לא זכור לי שקבלתי תשובה הגיונית.
עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד,
אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם, שידע את התשובה:
הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאוד.
עצמתי את עיניי ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד…
אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה הכל להשתחרר,
אבל לשווא! היתד הייתה חזקה ממנו.
אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים,
כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר, וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו.
עד שהגיע היום, יום איום ונורא בחייו של הפילון,
שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.

מוסר השכל – לא לפילים בלבד!
הפיל הגדול והחזק הזה שאנחנו רואים בקרקס,
לא בורח – כי הוא מאמין שהוא לא יכול.
הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת חוסר האונים
שהפנים מעט אחרי שנולד.
הדבר הכי נורא הוא,  שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתכונה זו.
הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש… "

בילדותי וגם בבגרותי, חייתי בסוג של כלוב של זהב,
או ליתר דיוק, הייתי קשורה ליתד קטן.
כל השנים לא האמנתי שאני יכולה לצאת מהכלוב, או להשתחרר מהיתד. כי ככה  גרמו לי להאמין….
לאחר שחפרתי קצת פנימה וחיפשתי מה אני באמת אוהבת, נחשפתי לעולם העצום והמרתק – עולם הפרחים.

גיליתי יכולות גדולות ואנרגיות שעזרו לי פתאום לעוף, ליצור, לדמיין, ולשחק בפרחים כמו שלא ידעתי שאני יכולה, זוהי הפינה שלי, הפרטית והאהובה….
גיליתי שאני יכולה להשתחרר מהיתד והכלוב.
הבנתי שהתעתוע חזק ולפעמים נראה גדול ממני, ובלתי ניתן לניצחון.
נפתח לי צוהר קטן ובוהק ואני שמחה ומאושרת ללכת לכיוון האור.

אני עדיין בתהליך של הבנה , עיבוד והכלה, לא סגורה ובטוחה מהי הדרך בה אלך כשאצא לחלוטין מהכלוב,.
עדיין מסתכלת מעבר לכתף וחושבת לחזור לתעתוע בכלוב… אבל לאט , לאט מתחילה להאמין ולהיות יותר בטוחה ביכולות שלי.

בחירת הפרחים הייתה לא פשוטה, אך היא מסמלת את הבלבול וההתפזרות שלי.
בחירת צבעים שונים שעל פניו אינם נראים מתאימים.

צבעים עזים ורכים ביחד, סוקולנטים בשרניים וירוקים, וצמח אויר שאינו צורך מים כלל. סחלב שהינו פרח אצילי, עגול רך ומרשים, לעומת צלוזיה פשוטה ובעלת מראה דוקרני.

ההפכים והקונטרה מייצגים את המערבולת והקטבים הפנימיים הנאבקים אחד בשני כל העת.

במהלך הפרויקט הרגשתי שעל אף הבלבול והמערבולות הפנימיות, הדברים מתחדדים ומתבהרים במקצת, מרגיש קצת כמו להחליף משקפיים עם מספר מתאים.

לא היה פשוט להסתכל פנימה ולראות את עצמי חשופה וכנה עם עצמי. אבל מודה ומוקירה את התהליך. 

הטכנקות שהשתמשתי בהם הן, עיצוב שזירת פורמה באמצעות ענפי סאליקס, שזירה על ספוג ספוג וטכניקת ההדבקה.

החוויה של אילנית בקורסי שזירת הפרחים בביה"ס:
"כבר בקורס שזירת פרחים מתחילים, היה ברור ומתבקש מבחינתי להתקדם לקורס הבא.
חיכיתי בכל שבוע שיגיע יום רביעי , שאגיע לשיעור.
תמיד הגעתי בהתרגשות לשיעור ומוקדם כדי  לגלות לפני כולם מה מחכה לי היום, איזו טכניקה נלמד ואיזה פרחים מחכים לי….
למדתי, החכמתי והתקדמתי.
על אף  שלא תמיד היה קל, למדתי להתמודד עם הקשיים והתסכולים. ועל כך אני מודה .
הקבוצה הייתה מגובשת ומדהימה מההתחלה מה שהוסיף ותיבל את השיעורים בכיף אמיתי.
והשיא היה המפגש האחרון.
ולך אורית, מה עוד נותר להגיד? 
האנרגיות החיוביות שלך,השפע, המקצועיות, המקוריות וחדוות היצירה, השיתוף, האכפתיות, הנגיעה בכתף ומילת העידוד ברגע של תסכול עשו את כל ההבדל !!
קצרה היריעה והדף מלתאר כמה למדתי ונהנתי.תוך כדי. ועל כך תודה!!!
חבל נורא אין קורס מתקדמים נוסף…. בטוח שהייתי נרשמת מיד!!!"