לשזור מתוך כאב לגעת בשמחה

מספר אנשים בודדים יודעים את הסיפור האמיתי מאחורי הפקת ההריון שיצרתי, הפקה שאפשרה לי  להכיר את עצמי, לאהוב אותי  ולבטוח בי דרך הפרחים. לגעת בנפש, לרפא את הכאב ולהיות שלמה עם עצמי.  לבטא את עצמי בצורה שאני הכי אוהבת ולראות את היופי, הפאר והעוצמה שקיימים באישה הריונית. זו הדרך שלי, דרך הפרחים.

בשנים האחרונות, דרכי לא היתה פשוטה, בין כל הקשיים של היומיום, אני ונמרוד – בן זוגי,  נאלצנו להתמודד עם מצב לא פשוט שחזר על עצמו פעמיים. מצב של הריונות שלא צלחו,  מצאתי את עצמי מגיעה טרם עת לביה”ח עוברת  צירים קשים, כאבים, תהפוכות, אבל הרבה לפני הזמן, הרבה מוקדם מדי סוג של לידות מוקדמות בשבועות 18-21 .

בהפלה הראשונה, המשבר היה קשה מנשוא, לא האמנתי שאפשר לחוות כאב כל כך גדול, לחוות משבר אישי, נשי, נפשי וגופני כל כך גדול. חשבתי שאני נמצאת במקום הנמוך ביותר בחיי, עד שזה קרה שוב, בהפרש של שנה מהסיוט הראשון שלא נשכח.

בהפלה השנייה, הפעם שבה הייתי אמורה להיות “משופשפת יותר” ולדעת איך להתמודד עם המצב, הסתבר שזה היה המשבר הגדול של חיי. הרגשתי שהכל נסגר עליי, הכל היה שחור, ידעתי שכולם מסביב יודעים שהייתי בהריון, הבטן היתה בולטת, הגוף השתנה, זה כבר לא היה סוד והנה שוב בפעם השנייה אני עוברת את הסיוט.

המשבר – לא האמנתי שיכול לקרות כזה מצב ועוד פעמיים? לחוות צירים והגעה ללידה בידיעה מראש שאלו עוברים מתים, איזה חוסר צדק. התביישתי, הרגשתי שאני אישה “מקולקלת”, לא פוריה, שיוצרת את ההיפך הגמור מהבאת חיים חדשים לעולם, אישה שלא מסוגלת לעשות את הדבר שהוא הכי טבעי ללדת ילדים. המשבר היה כל כך עמוק עד שהוא חילחל גם לזוגיות, למשבר כלכלי וחוסר אונים.

הפחד – מבחוץ חייכתי ומבפנים נשרפתי – ניסיתי להמשיך בשגרת חיי, אך כל סיפור ההריונות הפך להיות סיוט פנימי שלי, פחד עצום. יצירת הבריאה – עובר – הריון, הפך להיות משהו טראומתי, חוויה נוראית. חוויתי את ההפך הגמור מהתרגשות עצומה של הריון, של ילד חי בתוכי. זה הפך להיות סיוט עצום, לילות ללא שינה, סיוטים, כאב הגוף וכאב הנפש. כשהייתי רואה נשים בהריון הדבר הראשון שהיה עולה לי לראש זה “מסכנה מה היא עוברת”. במקום לראות את היופי והחוויה הנפלאה והמרגשת שרוב הנשים שבהריון עוברות, לא יכולתי לומר “בשעה טובה” לא יכולתי לשמוח איתן עד שלא הייתי רואה שנולד תינוק בריא והכל בסדר. פשוט  עמדתי מהצד, לא יכולתי להתקרב, לא יכולתי להתרגש עם הנשים ההריוניות שסבבו אותי.

האחיזה – בתקופה הזו, הדבר היחידי שראיתי לנגד עיני וגרם לי להרים את עצמי ולמצוא את הדרך להתמודד עם המשבר הוא בני איתמר, שהיה כל עולמי. האחריות האימהית של לדאוג לו ולא לתת לשום משבר לפגוע בו, גרמה לי לשים את עצמי ואת הכאב שלי בצד ולמצוא את הכוחות להרים את עצמי. לשקם את הזוגיות עם נמרוד ולנסות להמשיך קדימה.

הנחמה – הפרחים היו הנחמה שלי,    “אנשי” הסוד שלי, אותה נשמה שאפשרה לי לבטא את עצמי, להיות מי שאני, איך שאני בלי לנסות להראות שאני חזקה. דרך הפרחים הצלחתי לבטא את הכאב הנפשי והפיזי הכל כך עמוק והקשה שחוויתי. כאב שמפלח נשמה וחותך אותה שלא יכולתי לבטא ליד אף אחד . דרך הפרחים, הצלחתי להבין מה אני מרגישה, לבטא את עצמי, להתנחם מהריחות, הצבעים, המרקמים.

האור – לפני חמש שנים – אחרי שתי הטרגדיות, נכנסתי שוב להריון, הפחדים והקשיים הובילו אותי למצב שלא יכולתי לישון בלילה, הייתי לחוצה ועצבנית וכל כך פוחדת שגם הפעם זה יסתיים בטרגדיה. מכל דבר היייתי קופצת, רצה לעשות אולטרסאונד לעיתים קרובות, נפגשת עם הרופא למעקב כל שבוע. אחרי הריון לא פשוט של מעקבים, בדיקות וזריקות לניטרול קרישיות יתר, בנובמבר 2010 נולדה מתן המדהימה שלנו. סופסוף קיבלנו את המתנה המיוחלת, אחות לאיתמר המדהים.  האושר והאור חזר אל חיינו !

הריפוי  – בספטמבר 2013, שלוש שנים לאחר לידתה של מתן המדהימה, החלטתי שאני צריכה לטפל בטראומת ההיריון והלידות שהייתה נטועה עמוק בתוכי ולטפל בעצמי דרך האהבה הכל כך גדולה שלי לפרחים, דרך יצירת האומנות הפרטית שלי שהפכה לנחלת הכלל. ביקשתי מחברה שאני מכירה ומאוד אוהבת שהייתה בהריון בחודש שביעי להשתתף בהפקה מיוחדת במינה. עיצבתי קולקציה ביגוד מפרחים לאישה בהריון וגם הפעם עיצבתי עם פרחי הסחלב שעשו לי כל כך טוב צבעוניות, צמיחה, חיות ועוד הרבה רגשות טובים. כל עבודת העיצוב נעשתה על שירלי הדוגמנית ההריונית.

המגע – עבודת העיצוב דרשה מספר מדידות, צורך לגעת בבטנה כדי להתאים את העיצוב למבנה גופה. צורך לחוות אותה, לראות שהיא בסדר, שלא קשה לה. בהתחלה פחדתי מאוד מהחוויה ומהתהליך אך תוך כדי עבודה נחשפתי לצד של שירלי, לתחושות של איך היא חווה את ההריון, איך היא מרגישה עם ההריון.

הגילוי – פתאום גיליתי שהבחורה המקסימה הזו שאני כל כך אוהבת,  נהנית מההיריון שלה והדברים לא כאלה קשים אלא חווייתיים,  טוב לה עם זה והיא נהנית מכל רגע. והחוויה הזו היתה זרה לי, הפוכה משלי. זו היתה דרך מופלאה לגלות את הדברים מחדש, לגלות שיש פה הרבה יופי שאולי לא שפר עליי מזלי בדברים שקרו אבל הנה ישנן נשים אחרות שההריון שלהן, הוא קסם אחד גדול, כמו בסרטים המרגשים עם הה- Happy End זו היתה חוויה עצומה ואדירה בשבילי.

הסביבה  – לחווית  הצילומים לקחתי את האנשים שאני אוהבת, שטוב לי ונעים לי בסביבתם. חשוב היה לי שהסביבה תהיה סביבה נעימה ועם הרבה אנרגיות טובות. זו הייתה גדילה וצמיחה מדהימה עבורי, שהצלחתי לבטא את כל הכאב שהפך להיות שימחה ופריחה בסוף הפרויקט וכל זאת דרך האומנות שלי. היכולת לראות את הדברים אחרת,לראות את הטוב בתוך כל הקושי.

ההודיה – היום אני אומרת תודה, תודה על הילדים המופלאים שיש לי, על נמרוד, בן הזוג האחד, יחיד ומיוחד, על היכולת והאפשרות לבוא ולטפל בעצמי דרך האומנות והאהבה שלי, ההכרה שלי בעצמי, התמיכה של נמרוד ואיתמר והאנשים המופלאים שהיו איתי, בת שבע ושירלי.

התובנות – כל התהליך בהפקה היווה התפתחות עצומה עבורי, דרך התהליך הריפוי והחיבור הפנימי שלי, למדתי להכיר את עצמי טוב יותר והתאהבתי בעצמי מחדש, התאהבתי במי שאני בכוח שיש לי, במה שהתפתח ממני מתוך כל השכול והכאב הכל כך גדול, מצאתי כוחות עצומים לצמוח, לפרוח, להרגיש אישה בריאה ונפלאה שיש לה כל כך הרבה מה לתת לעולם. היכולת להצליח לדבר ולרגש דרך הפרחים, זו עוצמה שאי אפשר להסביר אותה.

ולסיום – את הילדים שלא זכיתי לגדל לעולם לא אשכח והם תמיד יהיו חרוטים בליבי ונשמתי.
לצערי ישנן נשים רבות שעברו מקרים דומים בחייהם והחלטתי לחשוף את הסיפור והכאב שלי, בעיקר עבורן. עבור אותן נשים שנמצאות במקום הכל כך קשה הזה, שהכל נראה שחור ונראה שאין עתיד אופטימי. זה מדהים איך בתוך הכאב והקושי העצום, לא יכולתי לדמיין ולחזות את המקום שאהיה בו היום, להיות אחרי המשבר הגדול ולקום ממנו אישה חזקה, שמחה, שמעריכה את עצמה ומעריכה כל רגע בחיים הכל כך יפים שניתנו לנו במתנה.