"כך העולם וכך אנחנו"
הכירו את גל בלוק, בוגרת קורסי שזירת פרחים מתחילים ומתקדמים.
לאחרונה סיימה גל קורס שזירת פרחים מתקדמים והגישה את פרויקט הסיום שלה.
הסיפור של גל:
"כך העולם וכך אנחנו – אב ובנו, זקן וטף
צמחנו אט, וכמו דשאים וטל שטפנו;
עם הגשמים והאורות, עם החמסין ועם הסתיו,
עם החיים הניפלאים אשר אהבנו" (נתן יונתן)
שמי גל צין בלוך, בת 43, נשואה לדן ואמא לארבעה- ליאור, נגה, יאיר וזהר.
אני מתגוררת בקיבוץ בדרום, אך כמעט את כל חיי הזוגיים העברנו כמשפחה בבסיסי חיל האויר עקב עבודתו של בעלי כאיש קבע.
כיוון שכבר השתקענו בדרום בזכות בסיסי חיל האויר, החלטנו להתמקם באיזור זה, גם בבית הקבע שלנו. חיפשנו קהילה שתזכיר לנו את כל הטוב שחווינו בבסיסים, יחד עם ותוך כדי, האפשרות לשמור על הייחודיות שלנו בתוכה. בנוסף, הדרום מאפשר לנו גם חיבור לערכים אחרים בהם אנחנו מאמינים, כגון חיבור לשורשים והגשמה לאומית ועצמית.
גם בעברי כילדה, נדדתי עם הוריי בבסיסי חיל האויר, עקב תפקידיו של אבי.
לנדודים אלה ובנוסף- לגירושים של הוריי היה תפקיד מכריע בעיצוב אופיי, שכן בנוסף להיותי בת בכורה – ידעתי להסתגל למצבים חדשים, בתים חדשים ולהתיידד בקלות עם הסביבה.
במקביל לכל אלה, פיתחתי חוש אחריות מפותח ורצינות שאינה מאופיינת לגילי עד שסבתי נהגה לומר עליי לחבריה, עוד כשהייתי בת 10: "גל, היא נושאת את העולם על כתפיה"….
ובעצם- המושגים המופשטים של "כובד ואחריות", היו הראשונים שראיתי אל מול אל מול עיניי בעבודה על הפרוייקט: ראיתי אדם שממש נושא עליו משא פיזי, ובנוסף- "חיבור חזק לקרקע", אשר מגיע עם אדם שחש שהוא יציב, חזק, מהווה משענת לסובבים אותו ביום יום, במשברים או כשותף לשמחות והצלחות.
בול העץ העבה, העוצמתי, התאים לי לדימויים הללו. יחד עם זאת- הגזע קרוע, קטוע ופצוע, כפי שקורה לכל אדם, אם טיפה הופכים את צדדיו ומהווים ניגוד בין עוצמה ושבריריות ואף אני עצמי חשתי ככה בנקודות רבות בחיי.
מתוך הגזע העוצמתי, היפה, הפצוע, נובטים-ניבטים רגעים אופטימיים, נקודות אור, יכולות להתגבר על נקודות כואבות או חלשות, אותן בחרתי בדמותם של סוקולנטים עדינים במראה אך בשרניים, סחלבים לבנים וטהורים, פקעות האוגרות ואוצרות בתוכן חיים ומכות שורשים.
"פיתחו את השער פיתחוהו רחב
עבור תעבור פה שרשרת זהב
אבא ואמא, ואח ואחות
וחתן וכלה במרכבת קלה". (קדיה מולודובסקי)
במקביל לדימוי של כובד המשא, בער בי מאוד נושא המשפחה. כל חיי ידעתי שאני רוצה משפחה גדולה, כייפית, נעימה, חמה ואוהבת. יש להניח שלגירושיי הוריי היה בכך חלק, אך גם לעובדה ההפוכה, שמפגשים משפחתיים היו עבורינו, ילדי המשפחה המורחבת, תמיד מקור לשמחה בלתי נדלית.
בחיים, הצלחתי להגשים זאת פעמיים: הוריי הקימו משפחות חדשות בפרק חייהם השני שלאחר הגירושין, ואני הרווחתי אמא ואבא נוספים ואחים מכל הצדדים. קסמם של בני הזוג החדשים להוריי וקבלתם אותי, היוו עבורי מקום של רוגע נפשי ושלווה גדולה. כמובן, משפחתי שלי, שהקמתי בשנים מאוחרות יותר, עם בעלי, היא מבחינתי פרוייקט חיי, שמחתי הגדולה ואושרי האינסופי (גם בשעות בהן אני הופכת ל"מפלצת ירוקה").
את כל אלה רציתי להביע על ידי דימוי המסמל עבורי משפחה- (כנראה מסדרות אמריקאיות…) של אח בוערת, משפחה יושבת בנינוחות סביב ומשחקי ילדות, שאחד מהם הינו סוס הנדנדה.
רציתי לשזור סביבו חלום, מתיקות, אגדה והשיר של המשוררת האהובה על אמי וסבתי בילדותה הרחוקה, היתה קדיה מולודובסקי "פיתחו את השער" התנגן בראשי.
כך, לקחתי את סוס הנדנדה שילדי הבכור קיבל ליום הולדת שנה מאיתנו, הוריו- והנחתי אותו על הגזע בתנועת דהירה, תנועת ניצחון והתגברות על קושי, תנועה שבה הפרשים מונצחים בככרות אירופאיות. לתחושת הנצחון, ההמשכיות והמשפחתיות, בנופך רך, קסום ואגדתי שרציתי לייצר- נבחרו פרחי הדולפיניום, הוורדים, הנוריות, הטווידה, הגרבילאות הפורחות, לוע הארי, והכל בגווני הפסטל, התכלת- ורוד- לבן ונגיעות צהבהבות…..
סמל המשפחה לא היה שלם ללא אלבום השורשים, שכתבתי בכיתה ז', בו שזרה אמי בכתב ידה שירי משוררים. את אותם השירים האלה שזרתי בפרוייקט כמו פרחים- על ענפים וקליפות, והם מייצגים מבחינתי את המשכיות השושלת- של בני האדם בכלל והפרטי שלנו.
ובעצם, הבנתי, ששני הדימויים השתלבו זה בזה.
כובד האחריות והמשפחה- קשורים קשר הדוק: העץ כחומר- אחד טבעי השני מהוקצע, אחד לכאורה חסר צורה ואילו השני מגולף. האחד חוטף את פגעי הטבע, השני עטוף בביתו.
המשפחתיות, הרוך והקסם, נשענים על קרקע מוצקה ויציבה- קרקע בטוחה שידעה להצמיח כוחות טובים כל פעם מחדש.
"אז תבל הייתה כמו שהילדים ציירוה
חרציות של זהב
שמשות קטנות של ילדותי
לב מאוהב
סוסי הלבן רעה בדשא
דבורים ארו דבש…". (נתן יונתן)
החוויה של גל בקורסי שזירת הפרחים בביה"ס:
"ולך אורית,
אי שם בקורס המתחילים, אזלו ונגמרו מילותיי. (רק כמטאפורה כמובן…).
אומרים שמה שצריך לקרות קורה. ואת- תפסת לי את העין עוד דרך האינטרנט….
אהבתי כל רגע במחיצתך, תחת הקורה הנעימה והמופלאה שייצרת ויצרת. חשתי בהתקדמות ובפיתוח היד והיכולות, במקביל להעצמה נפשית שחוויתי. את אדם נדיב, מסור, אכפתי, אוהב וחם, ומי שזוכה בקרבתך, כנראה שעשה משהו טוב בעצמו. מאחלת לעצמי שאצליח למצוא את הדרך לגעת בחייך מפעם לפעם, אם לא יותר.
ולכם- חבריי הטובים לכמה שעות כל שבוע. תודה שהכלתם אותי אישית וזה את זה והייתם רק לכמה שעות, כל פעם, האנשים במקום הנכון ובזמן הנכון. מי שלא היה, לא יבין. לא אשכח אתכם.
תודה על ההקשבה, גל"
צילום: הדר הרנס
ובנימה אישית:
גל יקרה ומיוחדת כל כך, כמה רגישות, כשרון, יכולות, דמיון, אינטיליגינציה וטוב לב שיש בך.
כשסיפרת לנו על הרעיון של פרויקט הגמר שלך וההתלבטות בין שני הנושאים, ברור היה לי מיד שתצליחי ליצור יצירה יפהפייה שתעביר אותך, את גל שכולנו מכירים, דרך הרעיון והיצירה.
ריגשת את כולנו עד דמעות עם פרויקט הסיום המופלא שלך.
היכולת להפוך את הזכרונות, החלומות, כתב ידה של אמך לידי פרויקט יפהפה שכזה. עומקו ואיכות העיצוב והשזירה השאירו את כולנו ללא מילים.
אוהבת, מעריכה ושמחה שזכיתי בך פה.
מאחלת לך הצלחה רבה בהמשך הדרך ושתמיד תשזרי כל רגש ליצירה יפהפיה.
ממני באהבה והערכה,
אורית
גל מקסימה שאת .שמחתי להכיר אותך ,פרוייקט הגמר שלך מקסים ומשקף אותך אחד לאחד .
הקסמת אותנו בצחוקים ובפטפטת שלך ותודה לדוגמנית הבית שלנו שהסכימה להצטלם עבורנו
תודה לילוש. כבר כתבתי לך כמה מרגישה שנגעת בנימי נפשי, בעדינות שלך, בידייך הטובות ובסיפורך האישי. בטוחה שעוד ניפגש.????????
גל,
לא יכולת לבחור קורס שמגדיר אותך טוב יותר משזירה של: פרחים, חומרים, מחשבות, רעיונות ומילים.
ברור שזה מוציא ממך את הטוב ביותר. איזה כיף לך ????
תודה יקירה.
גל יקרה,
לפני שנים רבות הכרתי אותך, נערה בת 15 יפה מבחוץ ועוד יותר יפה מבפנים. ילדה שאי אפשר לשכוח. התרגשתי מאד לקרוא את הרקע לפרויקט הגמר שלך בשזירת פרחים. זאת לגמרי את גלצ׳וק יקרה.
שמחתי לשוחח איתך לפני מספר שבועות ולשמוע כמעט כל מה שכתוב ברקע לבחירות שעשית לפרויקט.
הפרויקט עצמו מדהים ביופיו. אהבתי את רעמת הסוס הרכה והפרחונית ולעומת זאת את דהרתו הפרעית.
פרויקט יפיפה וסיפור חיים מרגש.
מאחלת לך מכל הלב להנות מכל יום של יצירה, מהמשפחה הנהדרת שהקמתםם, את ובן זוגך ומכשרונותיך האמנותיים.
אוהבת אותך עוד מאז, וגאה בך היום.
וואו. אירית, תודה על המילים היפות, החמות, המושקעות. אני מאמינה שקשרים מיוחדים כמו שלנו היו, לא נעלמים אף פעם, הם רק בתרדמת….. מי שזוכה לעצב אופי ולקחת חלק בגידול נערים ונערות- זוכה בעיניי. מממשת את זה היום, בשאיפה שאגיע לרמתם של אלו שטיפחו אותי, כמוך…..